מערך שיעור- כתה ה-ו – יום השואה

לחצ/י לקובץ מערך שיעור- כתה ה'-ו' – יום השואה (WORD)

 

מערך שיעור בנושא יום השואה

אוכלוסיית היעד: כיתות ה'-ו' .

הזמן הדרוש ללימוד היחידה: 3-4 שיעורים .

 מטרות:

  1. התלמידים יתוודעו לתפיסת העולם הגזענית שעמדה בבסיס הניסיון להשמיד את היהודים בשואה.
  2. התלמידים ידונו בהיבטיה השונים של הגזענות ובסכנותיה.
  3. התלמידים יאתרו את הערכים שנפגעו ויקשרו לערכים המובילים בחזון "בית הספר ע"ש לאה גולדברג".
  4. התלמידים יבחינו בביטויים שונים הקיימים בא"י ובסביבתם הקרובה.
  5. התלמידים יחושו צורך לגנות גילויי גזענות וידעו מהם הכלים לגינויים מול טיפוח תחושת שייכות לארצם כיום.

תחילת השיעור:

 הצגת סרטון –

http://www.youtube.com/watch?v=qPhOZzsi_6Q

 (13 ד' )

 דיון בעקבות הסרטון: (15 ד')

 במה שונים הסניצ'ים אלו מאלו?

 האם היה יתרון כלשהו לבעלי הכוכב? מה היה היתרון?

 האם יצא לכם פעם להרגיש כמו הסניצ'ים בלי הכוכב?

 מהם הדברים שגורמים לנו להרגיש נעלים במציאות בישראל? האם יש קבוצות בחברה שמרגישות "טובות יותר"?

 מה דעתכם על הפתרון שהציע ד"ר סוס?

 אילו פתרונות אתם מציעים כדי להתמודד עם המצבים האמיתיים במציאות הישראלית?

 

קישור לנושאים שנלמדו ( 5 ד' )

האם אתם זוכרים מקרים שלמדתם בתחומי דעת שונים- תנ"ך/מולדת/הסטוריה בהם קבוצה אחת חשבה שהיא טובה יותר מאחרת? ואיך זה בא לידי ביטוי?

בכיתה ה' התלמידים לומדים בשיעורי התנ"ך את ספר שמואל שם אנשי יבש גלעד פונים לנחש העמוני בבקשה לכרות עמו ברית כדי למנוע את השמדתם. נחש העמוני מסכים בתנאי אחד והוא – לנקר להם את עין ימין, היינו לסמנם באמצעות הטלת מום בפניהם – הטלת חרפה עליהם.

כמו כן סביר שהתלמידים יעלו את הטלאי הצהוב שסימן את היהודים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אז ציוו הגרמנים על היהודים לענוד אות מזהה.
באזורים מסוימים היה על היהודים לשאת על חזם טלאי צהוב בצורת מגן־דוד, ובאזורים אחרים היהודים היו צריכים לשאת על שרוול הבגד סרט לבן ובו מגן דוד בצבע כחול.
סימון היהודים היה גזרה מטרידה ומשפילה אשר אפשרה לזהותם בקלות ואשר הבדילה אותם משאר האנשים. יהודים, שלא ענדו את הסימן, היו צפויים לעונש.

 

דיון בסימון החיצוני – הטלאי הצהוב. ( 20 ד')

מהו לדעתכם המקור לדרישה הזו לסמן אנשים כשונים /כנחותים  ?

התלמידם יקבלו הגדרה של המילה גזענות ממקורות שונים ויתבקשו להשיב אל השאלות הבאות תוך התייחסות לסרטון בו צפו, לדיון שנערך בכיתה ולהגדרת המילה :

  1. על מה התבססה הגזענות בסרטון "הסניצ'ים" שצפיתם בו?
  2. איזה סימן חיצוני היה לגזענות בסרטון?
  3. איזה סימן חיצוני היה לגזענות במלחמת העולם השנייה?
  4. מדוע השתמשו בסימון החיצוני?
  5. קראו את העדויות של ילדים בשואה  – עמ' 226 במקראה "דרך המילים", בחרו עדות אחת ותארו את התחושות העולות מן העדות.
  6. אילו ערכים נפגעים כתוצאה מגילויי הגזענות?
  7. כיצד עלינו להתמודד עם גילויי גזענות בארץ ישראל ובסביבתינו הקרובה ?
  8. האם הערכים המובילים של בית הספר – כבוד, אחריות ומעורבות באים לידי ביטוי בגילויי גזענות ובהתמודדות איתם? אם כן, כיצד?
  9. מורשת מצמיחה עתי"ד- מה ניתן ללמוד ממורשת העם היהודי בתקופת השואה לגבי ההווה שלנו מבחינת מדינתינו העצמאית והשמירה עלינו.

 

מהי גזענות?

ההשקפה שעמי העולם נחלקים לגזעים

מיוחסים ("גזע האדונים")ולגזעים אחרים

שהם נחותים. הגזענות הייתה אחד מעיקריהם

של הנאצים בגרמניה ושימשה יסוד

לאנטישמיות פרועה ולהשמדת היהודים.

(מילון אבן־שושן)

מהי גזענות?

גזענות היא עמדה והתנהגות המפלה בין בני אדם על

רקע צבעם או על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית או

הדתית.

הדוגמה האיומה ביותר של הגזענות היא תורת הגזע

שפותחה בגרמניה על ידי התנועה הנאצית. הנאצים

העמידו את עצמם בראש המדרג האנושי (הגזע הארי/

הצפון אירופי), וכל האחרים נחשבו לנחותים מהם.

במקום הנמוך ביותר דורגו היהודים.

היום נחשבת הגזענות לאחד הפשעים המרכזיים נגד

האנושות ( נוסח האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול אפליה

גזעית על כל צורותיה אושרר על ידי מדינת ישראל).

(מתוך: 100 מושגים במורשת בציונות ובדמוקרטיה, בהוצאת

משרד החינוך)

מהי גזענות?

הגזענות עומדת בסתירה לתפיסה שכל בני האדם הם שווי זכויות. [..]
יש הסוברים כי ההבחנה בין גזעים של בני אדם לכשעצמה אינה גזענות, אולם שימוש בהבחנה זו כדי לקבוע
שגזע אחד עליון או נחות מגזע אחר לצורך אפליית הגזע ה"נחות" – הוא מעשה גזעני. אחרים, לעומתם, טוענים
שהחלוקה לגזעים היא תוצאה של הבנייה חברתית ושעצם החלוקה לגזעים היא ביטוי לגזענות. יש המוצאים
תימוכין לטענה בכך שגזעים טהורים אינם קיימים מבחינה ביולוגית.
(על פי הערך "גזענות" בויקיפדיה)

קריאת טקסט סיפורי בעמ' 229 – 230  "אולי גם בשבילך כוכב, אדוני? /אידה ווס

דיון חופשי בהתבסס על  השיעור שנלמד בנושא גזענות. ( 30 ד')

שאלות מנחות:

מי מספר את הסיפור?

תאור הדמויות בסיפור.

מה הבעיה שעולה בסיפור?

אילו תחושות מלוות את הדמויות?

איזו תחושה יוצר סוף הסיפור אצל התלמידים?

 

עד כה למדנו על  גזענות, גילוייה היום ובעיקר בעבר, התרכזנו בגזענות שגילו הנאצים בשואה, בתקופת מלחמת העולם השנייה כלפי עמים אחרים ובעיקר כלפי היהודים, דיברנו על הטלאי הצהוב שהיה סממן חיצוני שנועד להשפיל את העם היהודי ע"י סימונו ובידולו משאר העמים, מדינת ישראל מזכירה בכל שנה ביום מיוחד שקבוע בחוק את האסון- השואה שהתחוללה על היהודי.

מהי לדעתכם עמדת היהדות בנושא? (10 ד')

לאיזה מקור נפנה כדי להשיב על שאלה זו ?

בתחילתה של התורה, בספר בראשית, בפרשת בראשית, הנושא המרכזי הוא תיאור בריאת האדם על ידי אלוהים..

וכך אנו קוראים – לאחר תיאור בריאת העולם, השמים והארץ, האור והחושך, היבשה והים, הפרי ובעלי החי למיניהם – ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם (בראשית א, כח) .

התאוריות הגזעניות גורסות שבני אדם מסוימים נחותים מבני אדם אחרים מפני שהם בנים

לאבות נחותים יותר. אולם התורה )והמשנה בעקבותיה( מפריכה את התאוריות האלה מיסודן – אין מי שאבותיו נחותים  מאבות האחרים, שכן לכל בני האדם אותו האב, או בלשון המשנה : "לפיכך נברא האדם יחידי [...] שֶׁ לֹא יֹאמַר  אָדָם  לַחֲבֵרוֹ

ָאַ בָּ א ]שלי[ גָּדוֹ ל )= עליון, טוב יותר( מֵ אָ בִ יך יסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית א, כז).

בכך פותחת תורת ישראל, וממנו מסיקה ההלכה עקרונות יסוד בדבר ערכו של האדם - כל אדם באשר הוא - שויונו ואהבתו. "הוא [רבי עקיבא] היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו): 'בצלם אלקים עשה את האדם'" (אבות ג, יד).

(הפן האזרחי –  30 ד')

תעודת זהות ליום השואה והגבורה

 

תאריך:

היום שבו מציינים את יום השואה נקבע בכנסת, והוא כ"ז בניסן.

הכוונה הייתה לקבוע את יום השואה ליום שבו פרץ מרד היהודים בנאצים בגטו ורשה, אולם מכיוון שהמרד פרץ בערב פסח, בי”ד ניסן, ולא היה אפשר לקבוע את יום השואה ליום זה שהוא ערב חג, קבעו אותו לכ”ז בניסן –

כלומר לאחר סוף חג הפסח ולפני יום

הזיכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות.

שם היום:

שמו הקצר של היום הוא "יום השואה". המילה שואה

פירושה אסון, אך כאשר מדברים על ”השואה" היום

מתכוונים לרדיפות היהודים על ידי הנאצים לפני

כ־70 שנה ולא לאסונות אחרים שאירעו ברחבי העולם.

שמו המלא של היום הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שם

זה מזכיר את קורבנות השואה וגם את מי שניסו לפעול נגד

השלטון הנאצי.

מה זוכרים ביום השואה?

ביום זה אנו זוכרים את ששת מיליון היהודים שנספו בשואה, בהם גם מיליון וחצי ילדים.

אנו זוכרים כיצד מנהיג גרמניה, אדולף היטלר, ואנשי מפלגתו (המפלגה הנאצית) הפיצו את השנאה ליהודים, רדפו אותם בארצות רבות וניסו להשמיד את העם היהודי.

ביום השואה אנו זוכרים גם את גבורתם של היהודים שנלחמו בנאצים ואת גבורתם של "חסידי אומות העולם" לא־ יהודים, אזרחי מדינות שונות, שהצילו יהודים וסיכנו בכך את חייהם.

מה עושים ביום זה?

ביום השואה מורידים את דגלי המדינה בכל רחבי הארץ לחצי התורן. צפירה בת שתי דקות נשמעת בבוקר היום בשעה 10:00. בזמן הצפירה מכוניות עוצרות את נסיעתן, אנשים מפסיקים את עבודתם, הכול עומדים דום וזוכרים את

הנספים. בבתי הספר, במחנות הצבא, במוסדות ציבור ובאתרים להנצחת השואה )כמו ”יד ושם"( נערכים טקסי זיכרון, וכל השידורים ברדיו ובטלוויזיה מוקדשים לנושא השואה והגבורה. תלמידי בתי ספר רבים לובשים כחול־ לבן ומקדישים את היום ללימוד הנושא ולפעילויות הקשורות בו.

 

מסורת וחידוש

יום השואה הבין־לאומי חל ב־27 לינואר. תאריך זה נקבע לזכר שחרור מחנה אושוויץ על ידי הצבא האדום ב־27 בינואר

1945. יום השואה הבין־לאומי נקבע באו"ם רק ב־1 בנובמבר 2005, וצוין בפעם הראשונה רק ב־2006, כלומר 61 שנה לאחר סוף השואה. העם היהודי לא חיכה שנים רבות כל כך כדי להקדיש יום לזכר קורבנות השואה, ובמדינת ישראל מציינים את יום השואה כבר משנת 1951 )אף על פי שחוק בעניין נחקק רק בשנת 1959(. יום השואה נקבע בארץ בתאריך עברי – כ"ז בניסן. עצם הקדשת יום בלוח העברי היא סימן לכוחה של המסורת היהודית לקלוט לתוכה (ולקלוט מהר) זכר של ארועים בעלי חשיבות עליונה לעם היהודי. קביעת התאריך נעשתה מתוך התחשבות בכללי הלוח העברי .

בכיתה, אפשר להשוות את יום השואה, את יום הזיכרון, ואת הימים המציינים את חורבן בית המקדש (בעיקר ט' באב) על סמך הידע שהוקנה בעבר:

כולם ימים המציינים אבל לאומי, תכניות הרדיו והטלוויזיה עוסקות בענייני דיומא, ונאמרות תפילות מיוחדות.

אולם בימי האבל "החדשים" לא צמים, ולעומת זאת, לא מורידים את דגל המדינה לחצי התורן בימים המזכירים את חורבן הבית.